כמו הורים רבים גם אני נחרדת קלות מהצורך להביא את ילדי למרפאות. אפילו לקניון אנחנו מפחדים ללכת עם תינוקות קטנים ולא מחוסנים אז לא כל שכן למרפאות שם אפשר למצוא בדרך כלל אנשים חולים (הגיוני בסה"כ, אבל עדיין מלחיץ). לפעמים אם אין ברירה אז אנחנו הולכים, משתדלים לבוא בשעה מאוד מוקדמת או מאוחרת אבל כשאין ברירה אז אין. נכון?

אז זהו שלא נכון.

​

ביי ביי מרפאה, שלום ולא להתראות

לפני בערך שנה גילינו מכשיר שבזכותו הצלחנו להימנע מלהגיע למרפאה כמעט לחלוטין, כן גם כשהילדים ממש חולים. אז זה לא שהפכנו להורים מזניחים, להפך אפילו אפשר להגיד שהגברנו את נוכחות הרפואה בחיינו. יום אחד הבנזוג הזמין הביתה מכשיר בשם טייטו של קופת חולים כללית. אני די טכנופובית אז הגאדג'ט הקטן מיד עורר את חשדותיי. עוד משהו להתעסק איתו, לא תודה. למזלי אני חייה עם אחד כזה שאוהב להיות הראשון שמנסה כל דבר וכבר חיכה בקוצר רוח להזדמנות הראשונה להשתמש בטייטו. ההתקנה, דרך אגב, ממש פשוטה וגם אני שלפעמים שוכחת אפילו איך מכבים את האייפון (אמת לאמיתה, לא קל להודות) הייתי מצליחה לעשות את זה לבד אם זה לא היה באחריותו הבלעדית של החצי (כל מה שטכנולוגי וזבל בלמטה של הכיור זה שלו, השאר באחריותי).

​

19:30 ביום שלישי בערב: "אמא כואבת לי האוזן"

 כל אמא יודעת שעם אוזניים לא משחקים, תוך חצי שעה זה יכול להפוך מכואבת לי האוזן לצרחות אימים. הכאב הוא באמת בלתי נסבל, תוכלו לשאול כל מי שסבל מדלקת אוזניים, זה כואב יותר מצירים. אבל מה עושים בשבע וחצי בערב? אפילו עם הסלידה שלי ממרפאות בחיי שהייתי לוקחת אותה. רצים למוקד? למיון? מזל שהבנזוג נזכר בטייטו. הזמנו ייעוץ באפליקצייה ותוך חצי שעה התקשר אלינו הרופא. זה היה אחד הדברים המדהימים שראיתי בחיי. הרופא אמר לנו איזה מהחלקים לחבר לקצה המכשיר ואז הכנסנו אותו לאוזן של הבת שלי. יכולנו לראות על מסך הטלפון יחד עם הרופא את פנים האוזן שלה. תוך 20 שניות הוא זיהה שיש דלקת ורשם לנו אנטיביוטיקה ומשכך כאבים בטיפות. המרשם חיכה בבית המרקחת ותוך שעה היא כבר קיבלה את המנה הראשונה.