כשאת שואבת המשאבה אמורה בעצם לעשות את התפקיד של התינוק, לפנות חלב מהשד. חשוב שהמשאבה תהיה יעילה כמעט כמו התינוק בתפקיד שלה. כדי להגיע למלוא פוטנציאל השאיבה המשאבה תצטרך לדמות ככל הניתן את אופן היניקה של התינוק.

​

ממה מורכבת יניקה של תינוק

ישנם כמה גורמים בפעולת היניקה של התינוק שאחראים לפינוי חלב מהשד. המרכזיים שבהם הם פעולת הלשון והלחץ השלילי (הוואקום) שמופעל בחלל הפה, אלו גם מפנים חלב מהשד וגם מעוררים רפלקס הורמונלי של שחרור חלב.

המשאבה לא יכולה לנוע כמו הלשון של התינוק ולכן כששואבים עלינו להסתפק בפעולת הוואקום של המשאבה וחשוב שנעשה את זה נכון כדי להגיע למלוא פוטנציאל השאיבה ולשמור על משק החלב במידה והשאיבה מחליפה הנקה (אפשר גם לסחוט תוך כדי ועל כך אדבר בנפרד).

מחקרים שבדקו את הוואקום בפה של התינוק בזמן הנקה מראים שעוצמת השאיבה הממוצעת של תינוקות בריאים שנולדו במועד בלידה ואגינלית הוא סביב 150- mmhg (מדד של לחץ) בממוצע.

​

האם חשוב להתאים את לחץ השאיבה לזה של תינוק יונק בריא?

על פי מחקרים עדכניים נראה שכן (לינקים לכל המחקרים בסוף).

למשל במחקר שבדק את ההשפעה של לחץ שאיבה על כמויות חלב בימים הראשונים של ההנקה נצפתה כמות חלב גדולה יותר וביסוס הנקה מהיר וטוב יותר אצל אימהות ששאבו בעוצמה של 150- mmHg לעומת אלו ששאבו בעוצמה של 100- mmHg.   

מחקר קודם של אותו צוות חוקרים הראה שעוצמת היניקה של תינוקות שנולדו בלידה קיסרית היא נמוכה מזו של אלו שנולדו בלידה ואגינלית (יותר קרוב ל 100- mmHg)ונראה שלעוצמת השאיבה יש חלק באיחור בכניסת החלב הבשל שנשים חוות אחרי ניתוח קיסרי.